בעיות קטנות וגדולות

היום חגגו לי יומולדת שבעים ושש,
הו זהו דבר כה מרגש.
אך מה לעשות שדבר אחד מעיב על החגיגה,
זהו המוות, אותו יצור נורא.

אני מסתכל על שערותיי הן אפורות,
אך אני בעצמי כבר רואה שחורות.
כי עברתי את אמצע החיים לכל הדעות,
ועוד לא הבנתי למה לובשים חגורות.

ועוד דבר לא הבנתי חבריי,
לשם מה הגיעו כל קמטיי?
האם לא מספיק הדיכאון אותי אופף?
או מירוץ הזמן אותי מעייף?

אך אחזור לעניין החגורות, זהו עניין חשוב,
הרי הרווח שקיים בין המכנס לגוף הוא נושא כאוב.
ולכל אדם יש מכנס במידתו,
אם כן למה נצרכת חגורתו?

אין לי תשובה, אך בידי מספר הצעות,
הראשונה היא יצרניי החגורות.
שלהם יש מקצוע ולא יאבדו אותו סתם כך,
אף אם איש לא מבין למה זה נצרך.

הסיבה השנייה היא יותר מקורית-
אותה לא אגיד שלא אעצבן את המאותגרים משקלית.
לסיכום, בין אם אפתור את חידת החגורות ובין שלא,
אני ככל האדם איש מסכן שהמוות אורב לפתחו.

אך גמרתי להגיד את האמת המרה,
באה אליי המציאות ועל ראשי טפחה.
איך אינני מעז להתעסק בזוטות,
כשאיש עוד לא פתר את משבר החגורות.