בסוף הכל תוקן
הזמנתי אינסטלטור, לתקן את הנזילות,
הוא עבד שם במשך ימים ולילות,
הוא התמודד עם המון שטפונות ונהרות,
אבל בסוף הוא הצליח למלא את הסדקים,
הזמנתי מנקה, לנקות את השברים,
היא עשתה עבודה טובה,
והיא גבתה רק את שאר החיים,
היא ניקתה הכל הכל, לא השאירה סימנים,
הזמנתי גם רופא, לרפא את הפצעים,
הוא תפר תפרים רבים רבים,
הזמן ירפא את מה שנשאר,
זה מה שהבטיח,
אבל את זה אין איך להוכיח,
הזמנתי קברן, לקבור את הזכרונות,
שאל אם גם את הטובים,
אמרתי לו שכן, אני רוצה לשכוח,
הוא בא אלי בטענות אבל הזכרתי שאני פה הלקוח…
כל כך קשה לסלוח,
ים של כוכבים וצחוק מתגלגל,
אני רוצה הכל אבל הוא לא יכול יותר,
הכל נשכח, נעלם כהרף עין,
החיים התחילו להיבנות על מסלול חדש,
האנשים המיותרים נשארו מאחור,
עכשיו אני יודעת למה אני מוקדשת,
המטרה בוערת לי בגוף,
רעל בעיניים, אין יותר רעד בידיים,
התמלאתי בביטחון,
הסדקים התמלאו,
הפצעים נתפרו,
הזכרונות נקברו,
והלב… הוא סוף סוף שלם בלעדיו
נגיע לפסגה ואז כבר נעשה שטויות,
אז כבר לא יהיו מגבלות ובעיות,
אני אוכל לחיות בחלומות, באשליות,
הפאזל סוף סוף יהיה שלם ויוצג לראווה…
תגובות (2)
בשתי הבתים האחרונים קצת פחות הרגשתי את החריזה, אבל חוץ מזה שיר ממש יפה. אהבתי מאוד את החריזה בשאר הבתים ואת התוכן… מעולה.
שבת שלום ^-^
כן… החריזה לא לגמרי סדירה ולא לגמרי חריזה, אבל אני משתפרת בזה. אני רגילה לכתוב שירים כדי לפרוק עצב וכעס ועכשיו פתאום כבר אין מה לפרוק אז אני כותבת בשביל לכתוב, כאילו הסגנון עכשיו קצת יותר אופטימי (אם שמים לב לזה בכלל) ועדיין קשה לי למצוא חרוזים ומטאפורות שמסבירות איך אני מרגישה. אבל כמו שאמרתי אני עובדת על זה וזה משתפר :)