בננה רקובה.
פעם חשבתי על השוואה מוזרה,
אני כבננה, בננה צהובה.
ידעתי והצלחתי וכתבתי, ללא הפסקה.
והם כולם, תמיד אמרו,
״זה רע, את יכולה יותר.״
והביאו לי רק חשק, לוותר.
אבל המשכתי לנסות, כרגיל
ושאלתי את עצמי, אולי זה רק תרגיל?
אך אלה החיים ולכל אחד סוף,
הייתי כחסרת רצון לחיות,
חסרת השראה לכתוב.
הייתי כבננה רקובה, אך הם תמיד אמרו,
״בננה רקובה היא גם כדבש מתוק.״
אך האם אינכם רואים כמוני
את אותו המשחק?
חסרת רצון להיות, נפלתי אל תהום.
חיפשתי יד או חבל, שיעזור לי לחזור.
ולא מצאתי אף אחד, הם הבינו שנגמר.
והרי כל סופה של בננה
שאותה אף אחד לא אכל
והיא שכבה במזווה המון זמן,
הוא יחד עם המון פירות
רקובים וגוססים, בשקית זבל, בפח.
תגובות (3)
קודם כל אני רוצה להחמיא לך שהשיר העביר בי סערת רגשות (בינהם: שמחה, כעס, עצב, אמפתיה וכו') למרות שמו המצחיק. לפי דעתי הצלחת להעביר את המסר ואת רגשותייך. מלא תיאורים, בלי שגיאות כתיב או טעויות בניקוד – דברים שאני מאוד מעריכה. נהניתי לקרוא אך דבר אחד הציק לי; ברגע שהשיר התחיל בחרוזים היה לו מן מקצב קבוע וכאשר שברת את החרוזים הטקסט קצת התבלבל לי כי ציפיתי לחריזה. אני מדגישה שזוהי רק דעתי ואני מנחשת שעשית זאת כדי ליצור הבדלה בין ההתחלה לסוף, אני אישית מעדיפה שאם מתחילים בחרוזים, ממשיכים איתם עד הסוף. השיר כתוב מאוד יפה והדימוי השיג את מטרתו, סליחה על המגילה.
כל מילה שהיא כתבה, קודש.
תודה רבה לך ואשמח אם תקראי עוד שירים שלי.