במרחק יש בית

שום דבר
איננו מחפשים עם העולם הזה;
רק מעט שלווה.
שלווה ומנוחה.

מאסנו
בכל העיסוקים שעולמכם מציע;
בכל התקוות והחלומות,
שסוכניכם כה מתאמצים למכור.

אי שם קיימת ארץ
עם חולות ריקים
וצוקים אדומים
ואוויר צלול
ועצי תמר.

ארץ
בה השמש מאירה באור בהיר
שכופה על העיניים נמנום של צהריים.
ארץ שרויה בשעה חמימה
בה אפשר להשחיל את הרגליים לרגע החוצה,
לשכשך באמבטיה של קרניים,
להוציא את האוויר לאט
ולהפשיר.

ארץ
בה כל השעונים עצרו.

ואם תביטו אל האופק,
במרחק יש בית,
בתוך בוסתן מוקף גדר,
בצל הקר של העלים.

החדרים פונים צפונה,
חשוכים,
ומרחפת בם ארשת של שינה.

הסדינים חדשים ולבנים.
אפשר לשקוע ולהיעלם.
ואם עוצמים עיניים,
שומעים את המזרקה שבחצר.

עוברים אורחים חסרי שם בו, בבית,
מפעם לפעם.
כמוכם, כמונו,
הם באו כאן להתרפא.

הם לא ידברו.
הם יישויות של שקט ובדידות.
לא תפריעו את מנוחתם
והם לא יפרו את שלכם.
אם תרצו,
תוכלו לראות בהם רוחות וצללים.

תביטו במראה
ותראו שגם אתם.

יש ציוץ של ציפורים
מקיף הכול כמו הילה זוהרת.
אבל אין פה ציפורים.
אין פה אף אחד.

הציוץ חוזר ולא נפסק.
הוא לא ייגמר לעולם,
כי אין פה ציפורים.
אין פה אף אחד.
זה מחבוא.
זה מקום מרגוע בסוף העולם.
זה הבית שבסוף הדרך.
הבית במרחק.