אור. שחור. אור. שחור.
המכונית נוסעת על אפור:
אנחנו, בחזור.
מאוחר וקר. אמא מדליקה רדיו,
אבא מקבל כוכב בוויז.
מאחור מנומנמים: דמיין מיטה.
אור. שחור. אור. שחור
ושקט, שקט:
אנחנו, במכונית מול העולם
אני אקרא את זה (וברור שאני לא ג'נטלמן, למה כבר אפשר לצפות)
וטוב… אני אוהב חלק מהם ושונא את כולם.
יש אחד שמשעשע אותי (אם זאת המילה) ושניראלי שאף אחד לא שם לב אליו בזמנו:
'ספרתם את הכוכבים הלילה?'
(חח תקטלי)
תגובות (16)
יש פה משהו… אווירה… נורא אהבתי את הצבעים. מתאר סיטואציה טוב אבל אז השורה האחרונה ממש לא התאימה לי, מרגישה ממש סתם חח
הסוגריים?
מה הקטע הכי טוב שכתבת עד כה? הב לי אותו.
חח אופ. זה שאלה לא פיירית…
מה הקטע הכי טוב שאת?
אכזרי! מאוד לא ג'נטלמני מצדך….
אני מאמינה שבקרה הזה "פזל אשליותי" ישרת אותי נאמנה.
אני אקרא את זה (וברור שאני לא ג'נטלמן, למה כבר אפשר לצפות)
וטוב… אני אוהב חלק מהם ושונא את כולם.
יש אחד שמשעשע אותי (אם זאת המילה) ושניראלי שאף אחד לא שם לב אליו בזמנו:
'ספרתם את הכוכבים הלילה?'
(חח תקטלי)
ממש נחמד!
תודה…
דווקא משעשע איך שאתה מתייחס אל האנשים ואל מה שהם עוברים אנערף ואז יש וויז שזה משהו חיצוני כזה שדי דופק (בקטע טוב).
יש פה הרבה התייחסות לדרך, נחמד
Why thank you dearie
(מבחן: ציטוט של מי זה? חח. רמז: דמות מאגדות)
אהבתי את בשלוש שורות הראשונות כי הן בחרוזים ויש לי חיבה אליהם. האמצע הוא כמו החסה (מילוי כזה שנותן נפח) והשורה האחרונה אהבתי, איך שהיא מסתדרת עם השיר.
חח תודה (חסה, חח זה משהו חדש, אבל אחלה דרך לתאר)
לא הסוגריים , אם כי הם מיותרים
המשפט שבתוך?, כי הוא סתם בדיחה שלי עם עצמי (ולכן הוא בסוגריים)
יש בשיר משהו שקל להזדהות איתו. כשאתה נמצא בתוך מכונית, אתה מרגיש מוגן מהסביבה החיצונית. שיר נחמד.
תודה