בלעדיך.
אני מחכה,
באופן הכי גדול של המילה.
לעולם לא הבנתי
למה כולם מחכים
מה הם חושבים שיגיע
ופתאום
אני גם מחכה,
מחכה באופן הכי לא שפוי.
ישיבה מזרחית,
על אדמה שהיתה שלך
והדמעות מחדשות
ואולי מצמיחות אי שם
משהו חדש
באדמה עזובה.
באדמה בוכה.
והמעקה של הדלת
לא נפתח מעולם
כמו השבוע
אנשים הולכים ונכנסים
ואני נותרת
כמו ערומה
מכוסה בדמעות
מכוסה בכאב.
תגובות (2)
לא אמרת פה יותר מדי ולא השתמשת ביותר מדי דרכים כדי להביע את זה
בעיקרון זה שיר שמישהי כותבת לאהובה שנפטר,דווקא שיר שמילא אותי במלא רגש.