בלי צנזורה.

העיניים שלך. עייפות, מרצדות, מצמצמות.כל כך צלולות, כל כך תשושות.
אך נינוחות.
יפות.
ניתן לראות בהם את כל חייך, את כל מי שאתה.

את הבכי הראשון שלך כתינוק רך,
את הבכי האחרון שלך, שחברך נהרג.את האמת שלך
את השמחה, והבדידות.
כמו מראה אתה משתקף בעינייך
מביט בי, ומסביר ללא מילים.

יש עיניים ירוקות כדשא.
ויש ירוקות כים.
יש עיניים חומות כאדמה
כחולות כמו השמיים
ושחורות כמו האינסוף.

אני עוצמת את העיניים שלי.
מנסה להיזכר בצבע העיניים שלך
אך ללא הצלחה
הבטתי בהן כ"כ הרבה זמן
אבל לא התמקדתי בצבע
רק במה שהן סיפרו לי.
הן היו כמו טלוויזיה, שמספרת סיפור חיים של מישהו
מראות את הכול
בלי צנזורה.