בלי כוונה.

טפטופי גשם שברו את השתיקה.
שנינו יושבים כך גב אל גב בלי כוונה.
אולי זהו גורלנו להתרחק כול כך.
אולי זה ההתחלה של הסוף, שפשוט נמשך.
מיתרים רועדים מתמזגים עם המנגינה.
שקט שמכאיב לשמיעה.
בזכרוני מודגשות המילים שזרקנו אחד לשניה.
מוכתמות בשקרים קורעות נשימה.
האשמות נספגות.
איך נתתי לדבר כזה לקרות.
איך העזתי לחזור על אותה הטעות.
איך נתתי לליבי להתעורר מחדש ושוב למות.