בלילות

כי בלילות הכל עולה…
הכל צף וממלא.
ממלא את החלל היבש
שניתן להדחיק ביום הרועש.
בלילה השקט, הקריר והאפל,
בהצפה בלתי אפשרי לטפל.
היא גדלה, חונקת את הכל,
עוטפת כל טוב בענן שחור גדול.
אי אפשר לדעת איפה ימין ואיפה שמאל,
מנסה להתרומם ולא מפסיקה ליפול.
הכאב והעוצמה ציפורניים נועצים
בבשר הדק והרך, חסר האונים.
העיניים רטובות, הפה זועק בשקט,
בלי חוף מבטחים במיטה מתהפכת.
איך עוצרים את הכאב?
איך מייבשים את ההצפה?
החללים ריקים וכואבים,
הרגשה חלולה אלי נוספה.
אני דף, דקה כמו שערה,
ריקנית מבפנים, כואבת וחלולה.