בלדה לחיוורת
כחושה מאוד וגם חיוורת מעט
פרחי הבר נובלים כשהיא חולפת על פניהם
היא מהלכת על שדה חיטה, סהרורית,
ופניה נוטות הצידה, שוב חרדה האסופית.
עת שרגליה פוגשות אדמה רכה מנשוא
ואין זה אומר שאינה מרגישה כאב
אך קוצי הוורדים מנעימים לה כראוי
כולם אומרים- זהו רק עניין של תקופה ועיתוי.
נשרף השדה, עלו באש השיבולים
הרוח רק אוספת עוד מיליוני קורבנות,
שוב חרדה האסופית, גם עיניה נובלות,
ומשכבר חלפו הימים, פניה שוב כחושות.
תגובות (4)
זה כתוב יפה, ממש. (לא יודע אם זה הכי מקורי. לא יודע אם מקורי משנה…)
זה גם מזכיר לי את השיר 'האומנם' מכירה?
אה, וגם אהבתי את הכותרת
נהדר, באמת. כתיבה נהדרת. מעניין , סוחף, נעים, מציף. השורה האחרונה לא מדהימה, לא גרועה. לא מייפה.
מודה עד אין קץ❤️❤️❤️