בלדה לאיש הקדוש

הוא נחת באותו הלילה,
בכפר בין הירח לעצים.
הוא צפה בגשר מעל הנהר,
נאמר לו, משם כולם קופצים.

הוא ראה חזיונות בלילות,
בימים ניסה להגשים.
אבל האדמה סחבה אותו כשק,
אל מקום מבטחים.

אך האדמה נמאסה עליו,
והוא יצא לנדוד.
הוא פגש בנשמות אבודות,
וניסה לגעת בהן, על קצה החוד.

אך הן נרתעו,
וזלגו מבין ידיו כמו מים.
הוא נזכר אז באותו גשר,
אך כשהיה על סיפו, הביט בשמים.

יום אחד בנדודיו,
הוא מצא עוד נשמה.
חודה היה מרוכך כספוג,
ואיתה ניתק מלפיתת האדמה.

ומעל אותו נהר,
המשיכו נשמות אבודות לצנוח.
אך הוא והיא ניסו לתקן כנפיהן,
שיוכלו לשמים לפרוח.

הוא נהג לומר שכולם נשמות גנובות,
שיום יבוא וייגנבו בחזרה.
והוא נגע בכולן וידע לרפא,
גם את הנפש הכי שחורה.

יום אחד התעורר וגילה,
שנשמתו השנייה גם היא נגנבה.
אבל כשניסה להתרומם ולהחזירה אליו,
נסחב הוא אל האדמה הרעבה.

בלילה, בכפר בין הירח לעצים,
נשמה בודדה צנחה מהגשר מעל הנהר.
ובדרכו למטה הבחין בנשמתו, בקצה החוד,
זולגת עם אלפי נשמות, פניהן לקרקעית, אחוריהן למחר.