בלגן בלי פואנטה

רציתי לכתוב על אושר.
באמת שרציתי.
ויכולתי, אולי מוקדם יותר;
עכשיו כבר לא.
כמעט הצלחנו, כמעט חיברנו
את השברים,
כל כך ניסינו
אבל זה לא מתאים,
וזה לא עובד,
והאושר לא חוזר.
ואני כבר לא בטוחה,
צוחקת או בוכה,
מה קרה?
כי כבר איבדתי את עצמי,
וחזרתי אל עצמי,
ופתאום הצרות חוזרות
וזה התסכול הנובע,
ולזה אין סוף.
לא כרגע.
ובאמת שרציתי,
לכתוב על האושר שכבר לא קיים בי.