בכיו של שתיין

חצי הכוס המלאה, הורקה אל בית הבליעה.
ולי אם כך מה עוד נשאר ?! אף לא מעט שרף נבחר.
הלב והכבד הומה, רוצה שיכר אך לא צמא.
אם לא היום אולי מחר, אזכה בטעם המוכר.
אמנם ממש כיסיי ריקים, ראשי מרחף לו בשחקים.
לעבודה איני רגיל, כי כל ימיי הלל וגיל.
ואיך עכשיו אתחיל לסבול, איני יכול משא ועול.
ומה מחר אני אשתה, לא אוהב מים ולא תה.
תנו לעובד שכר, ולשתיין הבו שיכר.
אך לא כל איש לי מתרצה, כי אין תורמים לאיש חוטא.