ביקורת על האהבה

למבה כולם מחפשים אהבה?
כשכל העולם מזהיר אותנו
מהיגון והצער , השקרים והטינה.
למה מטעויות של אחרים אינינו לומדים?
רק חוזרים שוב ושוב
על אותם המקרים
איך נשכחים הכעסים והאכזבות ?
איך הם נמסים ומתמוגגים
עם המילים היפות?
שלעיתים חסרות משמעות
חסרות תכלית
עם חוסר השפיות
כמעט הגענו לתחתית
ואנחנו לא רואים
מלבד מה שאנו רוצים
ועם חרטות מצטברות
שוב אנחנו כואבים ובוכים
ולאט לאט שוב שוכחים