בין כותלי אהבתינו.

בין כותלי אהבתינו
נושבת לה הרוח.
מעיפה ונושפת
טורפת כל נשימה.
בין כותלי אהבותינו
בין הרוחות והצלילים
נוכחת לה השקט
מביטה בכולם
מחכה להרגעת הרוחות.
שומרת באיפוק רצונותיה
להנחות.

תמיד שנדמה
שצלילים אינם
מניחים לנו.
ואהבתינו מטלטלת בין
כותלי האחר.
עוצר אני לרגע
מנסה לשמוע את השקט.
לדעת שנאמנה היא לנו.
היא תגיע.
היא תבוא.
אני מרגיש זאת ושומע.

אולי בעוד שבוע או שבועיים
אבכה לי כאן
על ימים של תקווה
באיזה שתיקה.
ואצטער
שכתבתי את זה כאן.
שהאמנתי בשתיקה.
שהאמנתי באהבה.