בין השעות

בין השעות של סוף
הלילה לתחילת היום,
מצאתי את עצמי עם
קפה כבר בפעם החמישית.

לא רוצה לישון, כדי לא לחלום.
נשאר ער,כי נשאר עוד על
מה להרהר.

מחזיק את עצמי,
משתדל להיות חבר של החושך.
מדבר אל הירח,כי הוא היחיד
שעוד לא הלך לישון.

כולם כבר כבויים,והוא עדיין
ממשיך לזרוח.
גם אם היו לי
כנפיים,לא הייתי יודע לאן
לברוח.

פעם חשבתי שרגעים
מאושרים,צריך לשמור.

את שלי אני השארתי
הרחק מאחור,חוסך
לעצמי מהסבל
והכאב.אין לי מקום,
אחרת הייתי עוזב.

אני נשאר בתוך
הריק,מרחף בין קיים
ללא מציאותי.

אם אי
פעם היא הרגישה
שהיא מאבדת את הלב,
זה כנראה איתי.

השארתי לה רגשות
בצנצנת,שהיא תוכל
לפתוח בימים אפלים.
הייתי צועק כל הדרך
אליה,אם עוד היו נשארות
לי מילים….