בין העולמות.

בין העולמות, בין הכאבים והחוויות,
יש עולם, קצת קטן, אך מתאים לכולם.
בו כל יום הוא התחלה חדשה,
כל שנייה היא קסם נפלא.
אין שקרים, אין בגידות,
רק כיף והנאות.
האנשים שם נהדרים,
אף פעם לא מכאיבים.

תמיד רוצים שם לחיות,
שם, בין העולמות.
שם אין סיוטים, חלומי בלהות,
רק שלמות שלא נעלמת להבאות.
רק בעיה אחת יש בעולם,
שלא הוא לא קיים.

אין עולם בלי סבל,
חייבים לחתוך את החבל,
שמקשר בנינו, ובין הכוחות.
אנחנו חיים לשרוד בעולמות,
גם אם מרגישים אבודים,
צריך לחיות, בשביל המתים.

הצלקות הם אלה שמחזקות,
אלה שאותנו בחיים מחזיקות.
אם אדם אף פעם לא הרגיש כאב,
כנראה שאותו העולם שואב,
ילמד להלחם, ילמד לשרוד,
כי אין אדם שעתידו לגמרי ורוד.

בין העולמות, בין הסבל וההנאות,
יש לו עולם, שלא קיים.
עולם בו הכל נהדר,
וכל הזמן ריח פרי הדר.
עולם שקיים רק בחלומות,
שחיים בו אנשים באשליות.