ביטוי עצמי.
הדמעות זולגות לבד,
אני מרגיש כלכך בדד,
הרגשה גרועה משל בחור שנבגד..
כל בוקר לזייף את החיוך,
מרגיש עם עצמי כאילו בסיכסוך,
וחושב לעצמי.. מתי אצא מהדכדוך..
למה אני מרגיש כל כך שבור,
כולם שואלים מדוע אני כל כך סגור,
הלב שלי מרגיש החלטה של ויתור,
להפסיק לנסות להיות שמח,
ולא לגדול כמו צמח שצומח.
שואלים אותי תמיד מה קרה,
אומר אני שהכל בסדר כדי לא להרוס את האווירה,
והלב שלי מרגיש כאילו אחרי דקירה..
מרגיש אני כאדם שכבול באזיקים,
שעוד רגע עומד להתפרק לחלקיקים,
רוצה אני להיפתח מחדש,
אפילו אם זה אומר במהירות דשדש..
קשה לי להיפתח בפני אנשים,
ופה יש לי את מי להאשים,
ובגלל זה את חלומי לעולם לא אגשים,
להיות שוב שמח אמיתי וכנה,
ואותי ואת עצמי מחדש אבנה..
לצאת לעולם עם חיוך אמיתי,
למצא אנשים שמרגישים כמותי,
לצחוק ולשמוח ללא הפסקה,
לחייך בגדול ולסיים בהסמקה.
עכשיו אחרי שקראתם את שירי,
מקווה שתוכלו להבין אותי,
ושתבינו שאיני רוצה להיות תלותי,
ושאת כל רגשותי וסודותי מסתיר בשתיקתי.
לאט לאט עם הזמן אדבר,
ואולי עם הזמן אפילו אתחבר.
תגובות (6)
מסכימה מאוד עם הסוף,לא ככ במודע הכנסת אתזה לדעתי אבל שתדע שזמן זה באמת התרופה הכי טובה (לא סתם קלישאה!) הזמן גורם לנו לברר עם עצמנו מה אנחנו באמת רוצים.
מאמינה שיהיה לך טוב:)
מתחברת מאוד להרבה ממה שכתבת
אני מקווה שאתה לא רוצה להיות סגור רק בגלל שכולם עושים רושם שזה דבר לא טוב. יש סוגי אופי וזה אחד מהם, כמו שיש אדם פתוח וגלוי יש אדם שקט ומופנם…
החרוזים קצת נעולים מידי, . זכיר לי שירים שכתבתי פעם, שפשוט רשמתי רשימת מילים מתחרזות והרכבתי שיר, צריך לשבור קצת את החריזה, לתת לה להיות חופשיה יותר… מעבר לזה אני מתחברת להרגשה והכתיבה סך הכל טובה, היה חזק:)
נורא אהבתי את הכתיבה ואת החריזה. ממש יפה
שבת שלום ^-^