בטח יש דרך להעביר את המחסום הזה!
מחסום כתיבה מייאש ומיגע
אי אפשר לדעת מתי הוא מגיע
ואני לא יודעת מה לעשות
אז אני מנסה לחזור על העקבות
סיפורים קצרים, ניסיתי
להוסיף פרקים, הוספתי
לכתוב שירים, כתבתי
לקרוא עוד, קראתי
זה כמו סוג של משחק ענק
וכל המשחק הזה מעוות
חייבים למצוא את האיזון הנכון
אבל זה מצריך כזה… כישרון!
לחזור אחורה, חזרתי
לקבל השראה, קיבלתי
לפרוק במילים, פרקתי
לנסות לשכוח, ניסיתי
[איך אפשר-]
מחסום כתיבה שלא נראה לו סוף באופק
הוא מעצבן כל כך שהוא מאיץ לי את הדופק
אני כותבת המוני קטעים במחשבה תמימה
שאולי הם ילכו, יתפסו, ויחזירו לי ת'השראה
לכתוב דברים, כתבתי
לשאול כותבים, שאלתי
להתלונן הרבה, התלוננתי
לחזור לזה-
איך אפשר?!
תגובות (11)
חחח שונאת כשזה קורה לה. אני פשוט כותבת על דברים שקורים סביבי או קורים לי. אני לא מפתחת יותר מדי את הדמיון -.-
אני מנסה לכתוב, אבל הכל יוצא מבולבל ומפוזר וזה מרגיש ששכחתי איך כותבים.
התקווה היא ארוחת בוקר טובה, אך ארוחת ערב גרועה.
– פרנסיס בייקון
——
ולאנג'ל [אם היא תראה את זה] כן. יש לי קטע עם ציטוטים -,-.
אני מנסה להבין איך זה מתקשר למה שכתבתי ואשמל להסבר כי אני לא מליחה. ו… גם לביקורת על השיר אני אשמח, תודה
אולי במקום "מייגע" ו"מגיע" היה אפשר לעשות:
מחסום כתיבה מייאש ומייגע
מקרי להפליא עד שאפשר להשתגע
אפשרי, אפשרי. אבל נראה לי שאני אשאיר את זה ככה, השורה הזאת מתאימה יותר למסר הכללי. למרות שבמבנה של השיר עצמו זה מתאים יותר. למרות שהוא די משגע ולא בצורה הטובה אבל אני רוצה להעלות את רמת השיגעון קצת קצת בכל בית. לאווירה.
ליזה אני משתמשת בדף שלך לפריקה.
אני עצבנית ונמאס לי להיות בן אדם. אם כי לא ההיתי בוחרת להוולד כקוף.
למה לעזאזל החברה דורשת כול כך הרבה?
נמאס מהמאבקים של הנחת הפלאפון בצד והשתתפות מאולצת באיזה פעילות משמימה.
נמאס לי לייחס לאתר הזה כול כך הרבה משמעות, כשזה צריך להיות המקום הכי שולי בחיי.
נמאס לי להלחץ מהתחרות הזאת, ולדעת שבמקרא ואפסיד אנחל אכזבה רבה.
נמאס לי מכול כך הרבה דברים…
מה קרה? זה רק בגלל תחרות סיפורים או שזה גם משהו מחוץ לאתר?
גיל ההתבגרות?
אני לא מבינה למה כול כך קשה לי.
להית במרכז.
אני כול הזמן רוצה רק לבכות.
להיות במרכז זה קשה, זה כאילו מצפים ממך לדברים ולבידור ולהבנה ותשומת לב מחולקת שווה בשווה לכולם… וגיל ההתבגרות הוא איכ :\
תמיד יש יותר גרוע.
את יכולה להיות בגיל ההתבגרות פי 2 יותר זמן. או פי 3. או פי 4.
או פי…20,000…