בוקר של איש רגיל

רגליו מונחות באלכסון על הקיר
כמו שתמיד נהג לעשות.
באוזניו מתנגן שיר אופטימי וקצבי שרק הוא הכיר
מתקופות שנשארות רק בזכרונות
ועל פניו חיוך שמח למדי.

בתו הפעוטה מקישה על מפתן חדרו-
שלוש דפיקות של ידיים זעירות.
פותח לקראתה את הדלת ואת ליבו,
מדביק נשיקה רטובה על לחיים שמנמנות
ומקשיב לכל דיבוריה באושר.

כעת מבריש היטב את שיערה
מכין את האוכל שהיא הכי אוהבת.
קורא עיתון ומתעצבן על המהדורה
שותה קפה עת שאישתו עמו את יומה חולקת.
הוא מסתכל בשעונו, ומבחין שהוא מאחר לעבודה.

בדרך לעבודה אומר שלום לחברים,
עוזר לשרה הקשישה לספור את העודף במכולת.
גם בטעות דורך על גללי כלבים,
אל עבודתו מגיע לבסוף ברכבת.
והנה מתחיל עוד יום עמל מייאש ומחורבן,
שוב למיין יהודים בדרכם לכבשן.