בבוא הלילה

מבעד לזכוכית,
באורו של יום בהיר,
בוהקת החמה,
בעיני אנשי העיר.

ודאי הן יעצמו,
ודאי הן יעצמו,
ודאי הן יעצמו בבוא הלילה.

מבעד לזכוכית,
בחומה של קרן אור,
יזקוף אז את ראשו,
הניצן שרק ייעור.

ודאי הוא שוב יישן,
ודאי הוא שוב יישן,
ודאי הוא שוב יישן בבוא הלילה.

שם מבעד לזכוכית,
נהר איבד ניצוץ בערב,
שם מבעד לזכוכית,
בחושך קול בכיו של כלב.

ורק אנחנו אמנים,
לא נרתעים מבוא הלילה,
מלחינים ומציירים,
מבט ירח מלמעלה.

רק אותנו אומנים,
לא מספק סנוור השמש,
כי מה יפה מן השירים
על שעת החושך שבנפש.