את מאמינה/סיכום
את מאמינה שאני מאמין?
כי אין כבר רקמות אמונה בינינו,
את נתת לי כנפיים לראות מעבר,
עכשיו הן עצמות לגבי, רק משקלן מרגיש.
הושטת יד לחיים מבחינתי,
ראית לאישוניי והרגשתי ריק,
מילאת בחיוך החיים,
חיוך שאפשר לתארו כאש הריק.
עשתונות לימדו אותי להתרחק,
ברגע שזה רופף, להיכנע.
זה עדיף, אני ממלמל קבור בלי רצון לזיכרון,
את היית הסדק לשמיים.
את מאמינה שאני לא מאמין?
כי העולם נמצא מעליי עדיין,
אבל כשעצמות הכנפיים מחבקות אותי,
אני מוצא את עצמי חולם.
תגובות (0)