את כבר אינך
ופתאום דממה,
רגע של חסד.
אני מביט אל תוך עינייך,
ומִבֵּין האישונים
אני נשקף.
אז אני שקוף
ואת כבר אינך,
רק הבדידות
נמצאת איתי,
רק המלחמה
שמסביב.
אז אני מוקף
בחופש הביטוי,
ושומע
קולות של הבל,
ואַת..
את כבר אינך,
רק הבדידות
נמצאת איתי,
רק המלחמה
שמסביב.
אז את מנפצת
את הכוס היקרה שלי,
ונותנת לי ממתק
שיחליף אותך,
ואַת..
את כבר אינך.
תגובות (5)
איך אומרים החבר'ה,
מויי כייף,
מעולה.
שיר מקסים :) אהבתי את הפשטות (שוב).
לטעמי יש יותר מדי סימני פיסוק. לפעמים כיף לתת לקורא להחליט מתי לנשום או לא. אבל זה כבר באמת עניין של טעם וריח.
המשך לכתוב :)
תודה רבה לכולם!
סימני הפיסוק הם לא סתם, הם חלק מהעניין. אבל אני לוקח לתשומת לבי את הנושא.
נהנתי לקרוא, אהבתי המשחק של המצלול בין המילים נשקף לשקוף.
בנוי מאוד יפה. אני מרגיש שכדי להבין את השיר צריך ממש להתעמק.