אתם שומעים, ילדים?
אתם שומעים, ילדים?
כמו זכוכית, בובת חרסינה לבנה,
צלחת הנופלת ומתנפצת על הרצפה?
אתם שומעים אותי,
נשברת?
נופלת על הרצפה, מתנפצת?
עכשיו
אני מתכופפת, אוספת את הרסיסים.
עכשיו
אני אוחזת בהם, ודם נוזל על ידי
עכשיו
אני אלפי רסיסים שלעולם לא אצליח לחבר.
עכשיו
אין עוד אני, ואולי עדיף כך.
תגובות (7)
יפייפה… משאיר ללא מילים… כל כך פשוט ועם זאת כל כך עמוק… מדהים… משאיר בפה טעם של עוד….
תודה רבה לך!
קצר ויפה ^*^
תודה לך
ואו יפה מאוד. אני הייתי מוסיפה במשפט האחרון איכשהו את המילה "להישאר" בשביל החרוז, סתם כדי לקנח.
אהבתי.
אהבתי מאוד, אבל אני לא מופתעת. כמובן שאני אאהב מאוד, הרי את כתבת את זה אז זה מדהים.
תודה רבה! אני מעריכה מאוד את התגובות שלך!