אתה, הכלבים ואני
כל בוקר לוקחים את הכלבים
יוצאים אל הגבעה הישנה
אתה מקדים אותי בצעד
הכלבים נפרדים מאיתנו וממשיכים
אני לא מדברת
אתה מחזיק את הידיים בכיסים
מרחוק אפשר לראות אוטובוסים
מסיעים פועלים אל איזור התעשייה
ומדי פעם שומעים את הכלבים נובחים
על חתולים משוטטים
אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים
יותר מזה אנחנו לא צריכים
לא יודעים לנצח
אף פעם לא היינו צריכים
על הגבעה מול העיר
אתה מראה לי איפה הכל התחיל
מסמנת את הגבולות בעיניים ושותקת
לא רוצה שתיקח את זה ללב
קרוב מדי בשביל להתרגש
כל בוקר לוקחים את הכלבים
והולכים אל הגבעה הישנה
הכלבים מחפשים עצמות
אתה לא מספר לי לאן אתה ממשיך
עוד מעט השעון יצלצל
הוא תתעורר
התיק מוכן, וליד מכונת הקפה
יש דפים לבנים
פעם הוא עוד יכתוב
כל בוקר לוקחים את הכלבים
ויוצאים אל הגבעה הישנה
מביטים על המפעלים
הכלבים רצים במעגל, בזמן שאנחנו נעים בעדינות
אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים
יותר מזה אנחנו לא צריכים
לא יודעים לנצח
אף פעם לא היינו צריכים
תגובות (2)
מה? בכלל לא! יש לך כתיבה מעולה!
אני ממש אוהבת את הניסוח שלך *-*
ותעלי ;)
ספיר צודקת, יש לך כתיבה נפלאה :)
תעלי את השיר, אין לך ממה לחשוש.
נ. ב
אני גם אוהבת את ליאת רוטנר (אוהבת את הספרים שלה).