ארגזים של זיכרונות

בו בזמן שאני מתעלף בעטייה של שירה
היא רוחצת בסבון את הסבונייה
ואני משתולל במרחב הסגור
אין לי פנאי לאהבה קצרה

מרגיזים אותי כל אותם הנערים
שצדים נערות ב-של תאוות בשרים, מה שנכון
ואני, אין לי פנאי, אין לי פנאי לאהבה
לא יכול להפסיק להביט בך בעיניי

ארגזים של זיכרונות מציפים את חדרי
מאיימים להטביע אותי בתוך מיטתי
ולי נגמר הכוח להילחם על אושרי
הסחות דעת מעייפות ומסיחות אותי

ועל אדן החלון יש ציפור קטנטנה
שירה הוא שיר, שירה הוא מנגינה
כמו נשמה טהורה לתוך לבי פצחה
במחול אהבהבים במתנה

אהביני לאלתר, אני אומר
או שלחלופין אל תאהביני בכלל יותר
כי הרוח מכה והשלווה חסרה
לא מצליח לאחוז את נר הלהבה

מקשקש לי רשימות נגד ובעד
כשאני יוצא ופונה למכולת של מארק שאגאל
לא, אל תצפי שאחכה, כי אין לי פנאי, אין לי פנאי
לא יכול להפסיק להביט בך בעיניי

רמטכ"לים יוצאים לחלק את העולם
ואני לכוד במלכודת הארנב, מה שנכון
מתעמרים בי תקוות וספקות לחלופין
אבל תמיד את מולי בלבי

שום ארנבת לא תוכל לאכול אותי
איך מילים צוחקות על מילים ומבטלות
ואני מסתחרר מעודף המשקל
נאנח, קם וממהר

זה לא שלא רציתי להיות פה בכלל
פשוט זה לפעמים יותר מדי מסורבל
אז אני מעדיף לזכור חיוך ועיניים
לא יכולתי להוריד ממך את עיניי

כשאני בחופש, אינני כאן בכלל
והמשפחה מתרעמת עליי כמו על מארק שאגאל,
מה שנכון
אך מה אעשה, אין לי פנאי, אין לי פנאי
לא יכול להוריד ממך את עיניי.