אצלי בראש

ככה פתאום.
לא האמנתי שהכל עומד ליפול;
שכל מי שהכרתי רק חיכו לשאול –
במי תבחר – בעצמך או שבהם?

אולי כך צריך להיות.
בסופו של דבר נשקע באדישות;
אברח הרחק מכל מה שאין בו גמישות –
מסך עשן מסתיר את הבדידות:

כולם אלי צועקים
מעל הראש
"תתחיל לחיות!"
פתחו לי רק שלושים שניות
שם את נמצאת
את הראשונה.

בואי נתארגן,
לא נהיה זרים גם אם זה יתבלגן.
נסכים לא להסכים לשיר שיתנגן
נקשה עד שבסוף הוא יישבר –

היי זה לא נכון.
את יודעת שהייתי הראשון,
מתפוגג החלום בעודי בקרון –
צף באוויר, בין חוטים של ערפל:

כולם אלי צועקים
מעל הראש
"אל תוותר!"
קוראים בקול: "עשרים שניות!"
שם את נמצאת
את הראשונה;

כולם אלי צועקים
מעל הראש
"תפסיק לחשוב!"
נשארו עוד עשר שניות,
שם את היית
כמו בראשונה –

בבת אחת
המשכת בדרכך ויצאת
הפנית לי גב והלכת
נעלמת כאילו לא היית;

בחריקה
מיטלטל לי מעל החורש הנם.
מסתכל על הים בשקט אמנם,
אך לא אשחרר עד שנשב לדבר –

הרוח שרה אלי
מעל הברוש
"היא כאן איתך"
נגמר הזמן המפקד
מי חסרים?
רק את הלכת;

הקשבה אלי:
"מצאו אותה"
איך שקעתי בך עד מעל הראש –
מאוחר מדי לפרוש.
בואי ניפגש

אני אליכם צועק
מעל הראש
ברכבלית –
יש לכם שישים שניות
לזכור אותה
כמו בראשונה;