אנשי תחזוקה

נעמד במרכז חדר מלון, מראות קטנות, מרצפות שחורות, פסים על דלתות.

קורא לאנשי תחזוקה, התפוצצה מנורה, היד נחתכה, זרמי דם, כאב לא נמנע.

מיטה מלאה בכתמים, מבחוץ רעשים, אורות ניאון, יש מקומות נוספים.

דפיקות על קירות, גניחות, קול סטירות, מביט במראות קטנות, על לחיי טיפות דם נקוות.

מנקה דם במפית, זורק לפח, הדימום עוד נמשך, ממשיך וכורך עוד מפית סביב היד, מותיר אותה כך עם כאב שנשכח.

מביט דרך חלון, בשיירות של הולכי המחר, מרוכזים בחיים, ביום שנגמר.

אני צורח, מכה בחלון, הם לא שומעים, אני מוותר ומבין, היד עטופה, זה כאב שימתין, לאנשי תחזוקה, לאור שירכין.