אנלוגיה מאקסימה

אני מתקפל לתוך עצמי, רגליים אל הבטן
מתעטף ברחם העולם, רוצה לישון
קארמה רעה מתגלה בין חלומות
אותיות מתחברות למילים שלא אמרתי
ומשמיעות קול שחוק של הימאסות
פרדוקס האדם השמח שלא מפסיק לבכות
קוגניציה לוקחת נשמה ועושה ניסוי
מכניסה אותה לקופסה, שרדינגר מישהו?
כל זמן שהיא שם, היא גם והיא גם
אז כשאני מקופל והנשמה משחקת מחבואים
כותב על הקיר, עוד מסר שבור על החיים שלי
ותוהה, אם זה שווה, אם זה בכלל אמיתי