אני
והיא צועקת
צועקת כל כך
שהראש שלי מחשב
את עוצמת הקול.
ואני בוהה
בכאב שובר.
ומגמגמת.
מגמגמת מילים שבורות.
והיא הולכת
כל כולה,
היא והצעקות.
ואני,
אני נותרתי עם הדמעות.
במלוא עוצמתן,
בצורה השבירה ביותר.
לא כזאת חזקה,
בטח לא כפי שנדמה.
בפנים הכל כמו סלט
הכל כל כך לא מובן
הכל כל כך שבור.
רק צריך לגעת,
כן כן,
בדיוק כמוה
ולהמיס את החוזק
הזה שנקרא אני.
תגובות (6)
וואי אני כל כך מבינה אותך!! וזה מאוד יפה
תודה רבה :)
הצלחת לתאר יפה מאוד ובגאונות סיטואציה בה האדם השני הולך ולא יודע שהשאיר אדם שבור. אבל חזרת בעיניי הרבה מדי על המילה שבור והסוף משונה, הבנתי מה ניסית להעביר בו וזה מסר יפה אבל היה בו משהו טיפה לא הרמוני נדמה לי (אלא אם המבנה בטלפון שוב משובש)
בטלפון זה תמיד לא מחולק לבתים,אבל לא נראה לי שזב קשור.
אני אעבור על זה,תודה אוליב !
היי רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך לפריקה שלי, שאלת אם אני רוצה לדבר. אז אני ממש מודה לך על זה, אבל באמת שיש לי כבר הרבה חברות (חלקן באמת בנות שהכרתי פה באתר) אז אני לא חושבת שאני צריכה. אבל באמת תודה, ואם אני ארצה אני אשלח לך במייל הודעה. ❤
מפתח סול שמחה כל כך לשמוע,תמיד תמיד פה ולכל דבר