אני עם תסביכיי

קפה בידי
והשחור כה עמום
אתה לידי
מביט אל הכלום
רוצה את ידך
חובקת כתפי
אך אתה כה אטום
דיכאון חד גווני…

ואז אתה שואל
מה מחר מה אתמול
ואז אני עונה
ברוגזה אל שאול,
ואתה קצת כועס
ואני עצבנית
אתה נושך תשפתיים
אני טיפשה ועוקצנית.

ואתה כל הזמן נמצא פה
ומושיט לי את היד
ואני כל כך רוצה עוד
מתעלמת מהקיים
רוצה אותך בחושך
לידיי בין הסדינים
יודעת שיעבור החושך
אכעס עליך בלי מדים.