אני מנסה לדבר/להרים את הקול
אני מנסה לדבר אבל המילים לא יוצאות
למרות שבראשי הן כמו עלים צפות.
גם אם אדבר, לי לא יקשיבו
אולי רק בצד יושיבו.
אני רוצה להרים את הקול, אבל זה אסור.
לא לדבר זה סוף הסיפור.
אני מפחדת לדבר ולהרים את הקול
בדיוק כמו שאני מפחדת לשאול.
אני מנסה לשנות אבל אין לי מה להוכיח.
אני כבר יודעת שהאוויר יהיה מלא פיח.
החיים בשבילי זה דבר לא מוחשי
והעתיד נראה לי כאפר אנושי.
אני מנסה להרים את הקול אבל אותי משתיקים
הרי לשנות דברים זה לא אפשרי, לא בחיים.
אז אשב לי בצד ואסתום את הפה
ואחרי כמה שנים אגומר אצל רופא.
תגובות (5)
למה את מרגישה כמוני? 0.-
אבל עכשיו קצת רצינות, את כותבת מדהים.
אני צריכה אותך במיייל!!!
תמר מתעלמת ממניייייייי!!!
ואוו, מזדהה רק מלראות את הכותרת.
אני כל הזמן שותקת, ולא אומרת את דעתי, ולא מחזירה עם מקללים.
כתבת מדהים!
מאוד אהבתי.
איזה יפה זה!!!!!!!
וריקי, חזרי אלינו!!!!!!!!!! חזריייייייי!!!!!!!!!! אני מתגעגעת אלייך!!!!!!!!!!!!
הזדהות~
זה אחד הדברים היפים שקראתי לאחרונה, אהבתי מאוד את צורת הכתיבה.
תודה ^^