אני מאחרת לדעת
שולי שמלתי נתפסו בקלשון המציאות
מאלצים אותי ללכת
ללכת כל כך רחוק;
לקרוע בנפשי
חלקי עצמי–
אני, אני,
מתי אוכל לקרוא למקום ארצי?
צעד אחר צעד
הלכתי רחוק מכל צורת אדם
מבלי לדעת שאינסוף
הוא גם אפס קילומטרים בשעה
נופלים.
שפנים רודפים זמן
ואני את מה שמסתתר במחילות
חסרות שעות.
תגובות (1)
זה פשוט נכנס אל תוך הנפש…
אהבתי, משהו בזה פשוט משך אותי פנימה אל המילים…