אני לא רואה
אני לא רואה כלום.
אני נשבעת שאני לא רואה.
כולם חושבים שאני משקרת.
אבל אני לא רואה כלום.
אני רואה גוש אחד שחור,
שעומד מולי.
וחוץ דבר חוץ ממנו.
הם לא מאמינים. הם צועקים לי.
אבל תראי,העיניים שלך יפות כל כך!
איך ייתכן ואת לא רואה?
תנסי שוב את יכולה.
אז מה אם לא הלך בפעם הראשונה?
ואני צועקת להם.
אני לא רואה!
אני פשוט לא רואה!
והם אדישים.
מחייכים.
את רואה.הכל בסדר. הכל יהיה טוב. את תראי את תמיד בסוף מצליחה. בחורה חמודה כמוך.
ואני צורחת- אני לא רואה!!!
והם מדברים בניהם כאילו המשיכו את חייהם.
ואני נאנקת- אני לא רואה!!!!
והם הולכים וצוחקים בניהם
איך היא הפכה למשוגעת. אני שומעת אותה אומרת לו. רק תשומת לב היא רוצה. והוא עונה באמת שאת ניסית לעזור לה.והיא מהנהנת ומחייכת ומשנה נושא.
ואני נשכבת לרצפה מתחננת לעזרה.
והם כבר הלכו.
והגוש השחור רק קטן וקטן.
ואני מתחילה לראות.
תגובות (4)
יש לך כישרון כתיבה מטורף זה מהמם
תודה רבה!!!!!
למה את מתכוונת מאחורי המילים?
את האמת שתמיד קשה לי להסביר כי אני פשוט כותבת. אבל אם אחשוב לעומק אני חושבת שאני מדברת על הצורך לחיות כמו כולם לחייך מתי שצריך להיות עצוב ולחיות ואני מדברת על הקושי לראות את מה שכולם רואים שזו מציאות. חיים נורצלים ורגילים.