אני לא יודעת

לפעמים מסתכלת מסביב ובוכה
לא רוצה שוב לראות מי בתוך המראה
והימים שכך חלפו ונעלמו מהתחלה
ריקים מתוכן, משלווה, ריקים מאהבה

לפעמים אני שומעת וסותמת את אוזניי
אין לי טעם לשמוע את המר בחיי
והזמנים שנגמרו או לא היו מעולם
אין לי כוח לזוז, נשמתי כבר עייפה

אני לא יודעת, אני לא שומעת
כלום לא נראה כל כך פשוט
אך לפעמים זה קצת מוכר
ואני לא יודעת, מה קורה לי
ולפעמים צריך ליפול
כדי להתחיל מהתחלה
השאלה היא אם אני יכולה

וכשאני יודעת מה קורה לי בפנים
חושבת איך לפתור את סודות החיים

אני נופלת ונשברת וטועה מחדש
מה בכל זאת שובר אותי
ובכל זאת נשאר
האתמול שרודף אותי, לא יוותר לי מחר
אז למה כשצריך לבכות
אומרים לי לא קרה דבר

אני לא יודעת, אני לא שומעת…

אז לפעמים מסתכלת מסביב ובוכה
אני לא יודעת למה
בגללם, לא מצאתי תשובה…