אני כבר לא יודעת

לא הצלחת לתקן אותי.
אני הלכתי שבורה אחרייך.
ובסופו של דבר הצלקת נשארה בלב, את לא.
אז מה הייתה ההתחלה?
היא הייתה מוזרה.
מוזר שאני ואת היינו.
זה התחבר בכלל בדרך שגויה-
שביל לא בשל-
לילדה לא בשלה.
אבל באותו הזמן דברים נראו אחרת.
ולא הייתה איתך שום בעיה.
ואז.
אוי, אז.
איך אפשר בכלל לכתוב את זה?
אני מנסה לנסח אותנו כל פעם מחדש, אבל זה לא אפשרי.
כל מה שאני הבנתי זה
ש-
מילדה תמימה, חייכנית, שמחה, מאושרת, קופצנית,
אמיצה.
הפכת אותי לדחוסה בקיר שרק רוצה שתראי אותה.
ומה נשאר
ומה איתך
ומי אני עכשיו,
אני כבר לא יודעת.
אבל אני יודעת איך זה נגמר-
הצלקת נשארה בלב
ואת עזבת.
השארת אותי שבורה כתמיד,
לא-
לתקן אותי לא הצלחת.
ותהרגו אותי, אני רגשנית מדיי.