אני זוכרת

אני זוכרת,
את פניך הנפולות.
זוכרת את עינייך הכחולות,
את החיוך השובב.
זוכרת כמה היית מאושר,
כי היינו אז ילדים.
זוכרת איך שהשתעשענו תמיד,
מבלי לדעת דברים,
אז היינו תמימים.
זוכרת איך שלא הבנתי מה קרה,
כבר כמה ימים, ואתה לא בא.
זוכרת את מה שאמרו,
ואני הבנתי,
שיותר לא תחזור.
אני זוכרת שידעתי שקרה משהו נורא,
אבל לא גילו לי, הייתי ילדה.
אני זוכרת שלא הייתי שם בשבילך,
שהמשכת פשוט בחייך.
וסתם פשוט ישבתי,
הסתכלתי על השמש במזרח.
ומבטי נח על ביתך הקודם,
אז נזכרתי.
ואולי כבר שכחת,
ובי כבר לעולם לא נזכרת.