אני והמורה נהיגה שלי

אני והמורה נהיגה שלי מבלים שעתיים שבועיות
הוא מברך אותי לשלום ב8:00 בבוקר
ואני לעיתים רושמת לו שאני מתעכבת בחמש דק.
אני והמורה נהיגה שלי מסכימים על הדברים החשובים
ומשתדלים לדבר מסביב כשזה נוגע לנושאים טפלים.
המורה לנהיגה שלי יודע כבר את החולשות שלי ואת החוזקות
לעיתים רק מחוזקת האחיזה שלי בהגה,
וזה מצחיק
כי הוא תמיד אומר לי:
״את צריכה לדעת מתי לתת גז ומתי ללחוץ בעדינות על דוושת הבלם״
ואני משלימה אותו ואומרת: ״לדעת להיות באיזון
ממש כמו בחיים.״
הוא מביט עליי ובצחוק של הבנה חוזר אחריי:
״נכון כמו בחיים״
וככה אנחנו מסתובבים
סביב אותה כיכר,
וזה משעשע איך ביום אחד אני נכנסת בצורה מושלמת לתוכה, אוחזת בהגה כמי שהבינה איך הכל עובד,
וביום אחר אני עוד פעם נותנת גז כשצריך להאט ומאיטה כשכולם מסביבי מבינים שזאת שעתה של דוושת הגז.
וזה באמת כמו בחיים.
אני אוחזת בחוזקה את ההגה למרות שאני צריכה להרפות,
אני ממריאה כשצריך לנחות,
ומעכבת את התנועה כשעולה לי בי הפחד להתנגש בעוצמה בכל מה שיציב בחיים שלי.
המורה לנהיגה שלי מחמיא על הפרסה ושואל למה גרמתי לו לחשוב שאני לא יודעת איך עושים אותה.
ואני עונה לו בצלילות ובאוטמט:
״אני מנמיכה ציפיות בשביל שלא תתאכזב״
״את צריכה להכיר בזה שאת טובה״ הוא אומר
״מקסימום תטעי״
אני מגחכת ״נכון מקסימום אני אטעה״
כאשר בראש עוברות כל הסיטואציות בהן לא ציפיתי מעצמי, מאחרים בשביל לא להתאכזב, לא להיפגע
המורה לנהיגה שלי אומר לי שאני נוהגת טוב חוץ מהפעמים בהן אני עוד פחדנית
אני צוחקת ומסכימה
ובלב אני אומרת לעצמי
חבל שאני פחדנית בדיוק בסיטואציות בהן הייתי רוצה לא לתת לפחד לנצח אותי
אני והמורה נהיגה שלי עולים מדיי פעם גם על הכביש המהיר
והוא אומר לי:
״חמודה אם את לא תלחצי על הגז אני אלחץ במקומך״
וכשהוא דוחק אותי לפינה,
אני לפתע משתחררת מכל הכבלים
ולוחצת על הגז
ואני עולה ל60
80
ופתאום אני נוסעת ב100 קמש!
ולמרות שהיידים קצת רועדות, אני לא מפסיקה
כי על הכביש המהיר אתה זה שצריך להתאים את עצמך לקצב התנועה.
אחרת לעולם לא תוכל להגיע לשום מקום.
ובחיים אני דוהרת על 110 קמש בלי לפעמים לעצור ולתהות לאיזה כתובת הכביש המהיר שלי מוביל.
המורה שלי נהנה מהרוח של יום שישי
ואני אוספת את כל המחשבות ומניחה אותן לעת עתה בצד
ונותנת לגלגלים להוביל אותי
אני סומכת על כוח האחיזה שלי בהגה.
וכשיעור לחיים
אני גם לומדת לסמוך גם על זה שיושב ממש לידי,
והוא לא אני.