אני את וכל הנספחים
אני את וכל הנספחים
ככה זה הרגיש בהתחלה, ללא מילים, או בעצם קצת יותר מידי
של יותר מידי אנשים
שנכנסים ומתווכחים
שמתערבים ומספרים
על כל מה שקרה להם בחיים
אכן, רוב הפגישות שלנו כללו עוד אנשים
יותר מדי, לקצת יותר מדי זמן
נדמה היה שלעיתים
ניתן לחוש באי נוחות הסובבים
כאילו הם לא מודעים
למה שקורה במבטים שאנו מחליפים
וממשיכים לדבר
והערב מתקצר
עד לפגישה הבאה
אני, את וכל הנספחים
תגובות (4)
אני קראתי את זה, ואני מודה שהיה לי חיוך\גיחוך על הפנים. זה פשוט- עצוב טיפה, אבל בעיקר מוסר שהמציאות היא כזו- לא שאפשר לעשות הרבה.
הכתיבה מאוד נוחה לקריאה, אני אישית ממש אהבתי את זה.
שם יפה, דרחגב.
תמשיך לכתוב!
<3
אליה\ן
תודה רבה!! וכן זה בהחלט חלק מהעניין בשיר :)
שיר מעניין, יכולה להזדהות.
רק פרט אחד מוזר לי – למה הסובבים מרגישים אי נוחות אם הם לא מקבלים תחושה שהם מיותרים? הגיוני יותר שההפך. או שלא הבנתי משהו נכון.
האי נוחות של הסובבים היא רק בראש של זוג המביטים, הסובבים לא מרגישים אותה
ותודה :)!