אני אוהבת

אני אוהבת.
איזה צירוף מילים מוזר.
להגיד בקול רם.
עלות רגשית כואבת.
שום דבר לא נשאר מאחור.

עכשיו כבר הכל..
מכוסה בערפל כבד.
אף אחד לא בא
וכלום לא נשאר.
רק האוויר עומד,
רועש לי באוזניים.

אני מרגישה ש.
אני נחנקת.
וזה שורט לי את דפנות הבטן
בוער בבית החזה
מטפס במעלה הגרון
ושורף בעיניים.

זו מלחמת התשה.
עצמית.
סוחטת טיפות אחרונות של תשוקה,
למרגלות מצעים עייפים.

כמה יפות הן..
נשיקות על המצח.
רפרוף כנפי פרפרים.
איך שהם גוססים בתוכי.
מתפוררים ממבט האימה..
של הזמן.

זמן וזמן וזמן.
אני נופלת.
בין חריצים של חושך ואור.
בין מציאות ופחד.

לא מצליחה לקום,
לא יכולה לישון.
מבט סערה בעיניים.
כל הספינות טבעו.
אני אי רפאים מהלך.

כמה..
שאני אוהבת.
את החום במגע הידיים.
את הצבע שנשאר אחרינו..
על המכחול.