אנטי קליימקס

שם היא נמצאת,
הפסגה
טובלת בלובן בוהק ונפלא
נוגה, גבוהה, מורמת מעל כולן
רוצה לכבוש אותה מבלי לחשוש
את שלי, אותך חייב לדרוש
טיפוס אל המטרה
עוד מעט באמתחתי
חש כבר את קרבתה
נדון לאבדון ולכלייה
אליה אני משתוקק בכל רגע נתון
בהוויה
יגעתי, מצאתי, נגעתי בפטמה המזדקרת מן העולם
רטט של עונג מפעם בי, אך עוד רגע נעלם
ובמקום ליהנות מן הרגע המושלם,
לנוח על זרי דפנה ולחבק את הוד מעלתה
לא!!
כי שם
מעבר לאופק
מתריסה בחוצפתה
נצבת לה פסגה נעלה עוד יותר, חדשה ומרטיטה
אבוי, שוב הדופק מטפס
ורגליי מתמוטטות תחתיי, איך הרגש מעכס
לברוח?
לא יכול
זה עמוק בתוכי
פסגות חדשות הם,
לחם חוקי.