אנחנו

אנחנו בוחרים,
ורצים, כל כך מהר,
השעון מתקתק, מאחר,
אנחנו לא נשאר,
עוד רגע אחד,
במקום המבוזבז הזה.

אנחנו טועים,
אך חולפים, ברצף מסחרר,
החיוך, נעלם, משתנה,
זה לא משנה יותר,
כי הבגרות מופיעה,
משפיעה ומכאיבה.

אנחנו לומדים,
צוחקים, אבל מבפנים,
בוכים וצועקים, לעזרה,
שלעולם לא נבקש באמת,
עונדים מסכה, כה יפה,
פוחדים להיפגע,
מהסכין בגב.