אנחנו גלים

גאות, אנחנו עולים אל החוף חזקים מפעם לפעם
מרשים לעצמנו לשלוח ידיים אל מה שלא שלנו
מרגישים זרים גם בקרב אוהבים, אבודים במרחב
קוראים לאהבה להתקרב, ומתרחקים ברעד

שפל, נסוגים אחורה ומתקשחים, יורדים מתהילה
מתחבקים עם הידיים של עצמנו, נשארנו לבד
גם מנוכרים לעצמנו אנחנו הופכים, נדחקים לפינה
גוהרים בבדידות שרק מקיפה, לא מנידים עפעף

בין טוב שבו רע לנו יותר מפעמים אחדות
ובין רע שמפורר אותנו לכוס, ושותה אותנו
מוצאים נחמה בתשוקה מתחלפת
חיים וניזונים מכוח רצון שלא רוצה יותר
כמהים לנשום הקלות, הפוגה ממכות כאב