אמא

אמא, כואב לי לראות אותך בוכה
את חלשה כבר, עייפה, החיים הכו בך חזק מדי
אבל אהיה כאן כמגן, גם אם זה אומר שאבכה
מפנים.

את גידלת אותי לגבר מילדות
כי היית חייבת, לא הייתי שורד כילד
אני מכבד את זה, ואני אוהב אותך על כך
אבל זה לא אומר שהילד לא נשאר בי.

החיוך שלך, משמח אותי?
אני לא יודע, אני כבר לא מרגיש רגש
אבל אני יודע שהשברים שבתוכי
שאיך שהוא בונים אותי, נוזלים כשאת ככה.

אמא למה את בוכה?
הרי לא הספיק לך לבכות עליי?
למה עכשיו עוד צרה הגיעה?
למה זה מגיע לך כל הכאב הזה?
ולמה אני לא יכול לעשות כלום.