אמא נאבקת
אמא
נאבקת בסרטן.
כבר קרוב לשש שנים
מקנן גידול בגופה.
עיתים
הוא פעיל להחריב.
טורף ומשתולל ומעיניו ניצוצות אש.
עיתים הוא מתכווץ,
עיניו דומעות
ונדמה (מבעד לצינורות טכנולוגיים מתקדמים)
כי מתייפח הממזר ומתחנן על נפשו.
במרוץ האכזרי הזה
מתחרים הגידול ואמא
מי יעמוד לו כוחו מול שקיות הרעלים המטפטפות.
כשאמא
שבה מטיפולים מותשת וזבת קיא .
כשצנח משקלה אל מתחת הקו-האדום,
כשניסתה להיאחז במעקה הביטחון
ולייצב את עומדה בחיל,
אז ידעתי-
הגידול מתרומם וצובר כוחות איתנים,
ומכה -ומכה ללא רחם.
חולשתה של אימי
נתנה בידיו איתנות מופלאה , בהתחשב
כי מעט קודם לכן גסס ופרפר.
כמו
עוף החול התרומם להכות.
כשאמא כעת
חזקה שופעת חיים , הסומק שב אליה
ושיערה מצריך תספורת
והיא צועדת איתנה בשבילים – אני מאושר.
ויחד עם זאת
ליבי פתאום-
עם הייצור הזה המניפולטיבי, המתחנן על חייו בגופה.
תגובות (2)
קודם כל אני משתתפת בצערך. דבר שני זה שהקטע ממש מרגש ועצוב. אני לא יכולה לקרוא לזה טוב כי אל"ף זה סיפור אמיתי וממש עצוב ו-בי"ת זה עצוב אז זו לא המילה המתאימה. אבל ממש אהבתי את הקטע.
תודה רבה לך, I'll show you יקרה. מאוד ריגשת אותי כשראיתי את תגובתך אתמול. אני יכול להגיד לך שכאשר אנחנו נתקלים בכל סוג של כל קושי נפשי, אם זה שכול או קושי אחר, הרבה יותר קל להתמודד עם זה כשיש בידך כלים להתמודדות. הכלי שלי הוא בעיקר הכתיבה. לאחר שאמא נפטרה כתבתי המון ובצורה נטולת גבולות- ישר מהבטן כמו שראוי ליצור. תודה לך שוב.