אלו הימים
בין ערביים
השעון מתקתק לאיטו
קצוב מכני
האבק רוקד באור
בסלסול איטי
דפי הספר מתהפכים
המוזיקה שקטה רגועה
היין מחליק במורד הגרון
אלו הימים האחרונים של חיי
ממתין
ושום דבר לא מגיע
מה שקרה אתמול
קורה היום
זוחל אל המחר
גלגלי השיניים מסתובבים בחריקה
קצובים מכניים
הסיד מתקלף מהקירות
בסלסול איטי
הוילונות מרשרשים ברוח
אלו הימים האחרונים
המטאפורות מחליקות במעלה הגרון
משוחח אך אף אחד לא מקשיב
העצים באח מתפצפצים
האש רוקדת לאיטה
הגחלים משחירים
העיט חג בשמיים
אלו הימים
תגובות (4)
לא יודעת למה אבל נורא אהבתי את זה. יש בזה משהו מרגיע ועדין, לא ארוך מידי, אבל כתוב בדיוק כמו שצריך (לדעתי).
אהבתי במיוחד את ההדרגתיות של הבית האחרון.
תודה
ובכן אני באתר מאז שאני בת אחת עשרה, 2013. והיו לי כבר מספר משתמשים. כל פעם אני חוזרת לכתיבה שלך, כי זה הדבר היחיד שאכשהו נשאר נוסטלגי וכמעט ביתי משום מה. תמיד חשבתי שהכתיבה שלך מוזרה, לפעמים לא ידעתי מה לומר מרוב הלם ולפעמים פשוט הזדהתי בשתיקה. אבל תודה על כל יצירה שאתה כותב, הלוואי ולפחות הפרט הזה ישאר לכמה שיותר זמן… ואם אפשר אז לנצח.
תודה על התגובה הזאת מקרב לב. ממש משמח אותי לשמוע שעדיין יש לי קוראים הדוקים כאלה. אני כבר בקושי כותב פה, אבל אשתדל להעלות משהו.