אי מתי?

אי מתי?
העולם גדול ורחב;
עגול ומסובך;
מפחיד ורועש;
היום אתה פה מחר אתה שם;
היכן תיהיה עכשיו?
היכן תיהיה אי שם.
יש פחד ויש כישלון;
יש כאב ויש עצב;
יש אהבה ויש תקווה;
יש שמחה ויש תובנה;
החיים הם כמו קליפה.
כמו בכי וצחוק של ילדים.
וכמו אהבה בין זוג אוהבים.
העולם גדול ורחב עם כל כך הרבה שוני,
הולכת אני ברחוב
אנשים פשוט בכל מיני צבעים.
אחד בלי רגל;
אחד שחור;
אחד לבן;
יהודי, מוסלמי ונוצרי;
אנשים פשוט כל כך שונים.
ילד ניגש אלי ושואל מה? למה?
למה העולם עגול?
למה העולם גדול?
למה יש כאב , פחד ושנאה?
למה? מה? איך?
אין עונה,
לא, לא היום, לא מחר ולא מתי
אם כן, אי מתי?
אני מביטה עליו והוא מסתכל אלי במבט שואל?
איך? איך?
איך יהיה טוב;
מה אפשר לשנות?
ואז אני עונה לו:
ברגע שאתה תגיד שלום לאישה הזקנה;
וההוא שם יגיד תודה ובבקשה;
ברגע שהילד יגיד סליחה;
אז העולם יבין אולי מהי האהבה.
אז אתה תתחיל ידידי, תתחיל;
ואז לאט, אולי אי שם, אולי מחר.
אתה תגיד לו בוא תאכל איתי.
אולי אי שם יש אהבה בעולם;
תקווה, הבנה, קבלה
לך תדע.