איש לא זהיר

בית א.
על גגות בתי העיר, הגשם יורד.
הפוגות, כמו בין שיר לשיר, ושוב הדלף טורד.
איש אשר ביתו אטם, בזפת וסיד.
לא ידלוף מים גגו, נכסיו לא יפסיד.
פזמון.
איש אשר אינו זהיר, פחות מבהמה.
לעצמו תמיד ישאיר, בושה וכלימה.
במעשיו ובדרכיו, תמיד לא יצלח.
על המהירות ירכב, בדרך לפח.
ייפול יכאב, ושוב ישכח, ולא יוותר.
ייפול ישכב, עיניו יפקח, שוב לא יזהר.

בית ב.
דאגות, איש לא זהיר, תמיד הוא חרד.
עיניו נוגות, הולך ומחסיר, מנכסיו יורד.
הגולל מכסה נסתם, על תקוות העתיד.
הזמן חולף עובר ותם, אין מה להגיד.