איש זקן ונסיכה

זה שיר על נסיכה של שמש וחורף, נסיכה שליבה היה כלוא אצל אחר. ולא ידעה. לא חשבה שזה אפשרי.
יצאה הנסיכה למסע בעולם, עם כלב מטורף, עם כובען אדוק, ועם הרבה אמונה.
עברה ממלכות עברה סכנות. כשפתאום ראתה.
בביקתה עייפה אור קטן בוהק לו. דפקה על הדלת ביקשה רשות להכנס. את הדלת פתח איש פשוט, אדם אפור. כשנכנסה, ושמה את גופה העייף על ספה מוכרת באופן חשוד. הבינה היכן ליבה. היא התבוננה בתוך הבקתה בפליאה.
פליאה של ילדה סקרנית שקיבלה מתנה. קצת הרעישה, קצת קפצה ובעיקר.. הייתה מאושרת.
האיש האפור, שהבקתה שלו היתה ביתו הביט בה מוקסם. מופתע לראות כמה צבע נכנס לו פתאום לעולם. כשדרשה את ליבה בחזרה הוא לא ידע לענות, כיוון שרק ליבו הוא מכיר. והיא כבר קפצה בתוכו. חייך הוא בשלווה ונתן לה אותו. את ליבו.
שמחה כל כך, הנסיכה. בליבה ששב אליה. ושרה שיר. כזה שרק שנים יכולים לשמוע.
יצאה היא מהבקתה והוא עוד מתבונן בה מהחלון, עוד מעט ותעלם לו. הוא ידע. אך בטוח הוא, שתשמור
על ליבו.