אירוניה מדברית
כשאלניס מוריסט
מלטפת את הר ישי
מדבר יהודה נוזל על כתליו מטה.
קול העוצמה המרחבית הזו
בלילה מואר שכזה
מחזיר הד עמום מן ההרים.
כשאלניס מוריסט
מלטפת ברוך את כתפיו,
אנגלית מחוספסת מתערבלת לה
ביללת תנים ובנביחת שועלים
ובקריאת הקוקו והסרפן,
ובדשדושי נמרים בלתי נראים.
עין-גדי
איננו ישן בלילות החורף.
מדבר יהודה מארח
בין כתליו הבלתי חשוכים
חצי ירח, וחצי מיליארד כוכבים
הפורסים יריעת אור-יום,
על מעטה צחיח המושר באנגלית מחוספסת.
ונחל ערוגות
במרחק-מה מבקש
לזרום עמוק- עמוק אל תוך אפריל המסרב.
כשאלניס מוריסט
מלטפת את הר ישי
עין-גדי כולו מתאגרף,
ציפורני ים- המלח תופשות בבשר החי
ומקלפות את קיר המוות.
תגובות (2)
אתה כותב מאד רגיש. הכל עדין כל כך וכל הסביבה המתוארת נשמעת יקרה כפז. דרך השירה שלך אפשר אשכרה להרגיש את הסביבה! להבין אותה, להקשיב לה, לדבר איתה. התיאור שלך הוא כמו קסם. נעים
תודה רבה ל"לאסתםמישהי" היקרה. שמח לראות את תגובתך החשובה. האמת שהשיר הזה יקר לי מאוד. הוא נמנה על קבוצת שירים קטנטנה שאני קשור אליהם יותר מאחרים. בין היתר בגלל המקום והתקופה אליהם השיר נקשר! כנראה שזו הסיבה שאת הבחנת בכך ש"הסביבה המתוארת נשמעת יקרה מפז."